גז"ד למורשע בדריסת שוטר בעת ניסיון לבריחה ממחסום משטרתי

הנאשם הורשע, בתום הליך הוכחות, בביצוע העבירות הבאות:

         א.         חבלה בכוונה מחמירה- סעיף 329(א)(2) לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: " החוק").

         ב.         הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו- סעיף 275 לחוק.

          ג.          נהיגה ברכב ללא רישיון- סעיף 10+ 62(א) לפקודת התעבורה התשכ"א- 1961.

1.                  עובדות האירוע תוארו בהרחבה בהכרעת הדין. בקצרה ייאמר כי בליל ה- 7.2.08, נהג הנאשם ברכב מסוג פולקסווגן מסחרי בלא שהיה לו רישיון נהיגה, כשלצידו ברכב אדם נוסף.  בסמוך למועד זה התקבל במשטרת אום אל פחם מידע הקושר את הנאשם בביצוע עבירה פלילית, תוך שימוש ברכב. פרטי הנאשם ופרטי הרכב נמסרו לבלשי התחנה שנתבקשו לעצור את הרכב.  בעקבות המידע האמור, בסמוך לשעה 20:55, הציבו השוטרים חסימה, באמצעות ניידת משטרתית, בנתיב נסיעתו של הנאשם. בעת שמכוניתו של הנאשם נעצרה, בשל החסימה, הגיעו השוטרים אל המכונית וקראו לעבר הנאשם "עצור משטרה". הנאשם לא שעה לקריאות השוטרים, שילב להילוך אחורי, נסע מספר מטרים לאחור ובהמשך זינק בנסיעה קדימה אל עבר רס"מ עמית בן אודיז (להלן: "המתלונן"), שניצב מול חזית הרכב. הרכב פגע במתלונן, המשיך בנסיעה כשהמתלונן צמוד למכסה המנוע, או אז הסיט הנאשם את הרכב בחוזקה, ימינה וגרם לנפילתו של המתלונן על הכביש. בהמשך, עלה הנאשם עם רכבו על פלג גופו התחתון של המתלונן והמשיך בנסיעה מהירה תוך שהוא נמלט מהמקום.

            כתוצאה ממעשי הנאשם נחבל המתלונן בפלג גופו התחתון ופונה באמבולנס לבית החולים. בבית החולים נצפו אצלו חבלות באזור גב תחתון, עכוז ושוק רגל שמאל. הוא סבל כאבים, נזקק לאנלגטיקה ורותק למיטה מספר שבועות.

2.                  במסגרת הטיעונים לעונש טענה ב"כ המאשימה כי נסיבות ביצוע העבירה - נהיגה בלא רישיון, אי ציות להוראת שוטר ובריחה מפני השוטרים תוך פגיעה בשוטר, בעת מילוי תפקידו - מצביעות על כך שהנאשם פעל כפי שפעל באופן מודע ומתוך רצון להתחמק מהשוטרים, שכן הוא ידע שאם ייתפס יהיה עליו לתת על כך את הדין. ב"כ המאשימה הדגישה בטיעוניה את חומרת העבירה ואת העובדה שאך בנס לא נגרם אסון כבד.

            עוד טענה ב"כ המאשימה כי תופעת הנהיגה הפרועה, בכוונה להתחמק משוטרים, תוך סיכון חיי אדם הפכה לתופעה רווחת במקומותינו והפנתה לפסיקת בית המשפט העליון אשר קרא להחמיר בעונשיהם של עבריינים אלה, תוך קביעת רף מינימאלי לענישה של 3-4 שנות מאסר בפועל, אף על נאשמים נטולי עבר פלילי, שהודו במיוחס להם ואף כאשר לא נגרם נזק לאיש או לרכוש, בשונה מענייננו.

3.         ב"כ הנאשם טען כי אין לזקוף לחובת הנאשם את העובדה שניהל את הליך הוכחות עד תומו, שכן בעשותו כך מימש זכות המעוגנת בחוק. הסנגור הוסיף כי הנאשם לא התכוון לפגוע באיש, וכי בסופו של דבר הפגיעה בשוטר לא הייתה חמורה והוא אף לא נזקק לאשפוז. עוד הוא טען, כי הענישה המחמירה אליה הפנתה ב"כ המאשימה מתייחסת לעבירה החמורה יותר, לטעמו של הסנגור, והיא סיכון חיי אדם בנתיבי תחבורה ועניינה בהתחמקות ממרדף של שוטרים תוך נהיגה פרועה המסכנת עוברי אורח ומשתמשים בדרך, מה שלא ארע בענייננו. לבסוף הדגיש הסנגור את גילו הצעיר של הנאשם, שהוא כבן 22, את עברו הנקי ואת תקופת מעצרו הממושכת מאז 7.2.08 ועד היום.

4.         את קביעתו של ב"כ הנאשם לפיה העבירה בה הורשע הנאשם - חבלה בכוונה מחמירה, פחותה בחומרתה מהעבירה של סיכון חיי אדם בנתיבי תחבורה, אין בידי לקבל. חומרתה של התופעה נובעת, כעולה מהפסיקה, הן מהנכונות לסכן חיי אדם בנסיעה פרועה מתוך כוונה להימלט מפני השוטרים, אך גם ובעיקר בשל ההתרסה כלפי מי שממונים על אכיפת החוק והזילות בכבודם ובחייהם. בענייננו, הנאשם גמר אומר להתעלם מהוראה חוקית לעצור, בכל מחיר, פתח בנהיגה פרועה תוך נטילת סיכון מודע לפגיעה בשוטרים שניצבו בחזית מכוניתו ובפועל פגע במתלונן פגיעה קשה, שאך בנס לא הסתיימה בצורה חמורה יותר. העבירה בה הורשע המערער- חבלה בכוונה מחמירה - היא, כשלעצמה, עבירה חמורה אשר עונש חמור קבוע בצידה.  תופעת הנהיגה הפרועה בכבישי הארץ, תוך התחמקות וזלזול באנשי החוק ותוך יצירת סיכון מוחשי לחיי שוטרים ומשתמשים אחרים בדרך היא תופעה אשר בתי המשפט נדרשים לה, לצערי, לעיתים קרובות מדי. תופעה זו הפכה ל"מכת מדינה" המחייבת תגובה עונשית הולמת וכואבת שיהא בה די כדי להרתיע את העבריינים בפועל ובכוח.

            בית המשפט העליון נדרש אף הוא לעניין זה ובשורת פסקי דין קרא להחמרה ברמת הענישה הנקוטה בעבירה זו, שתיתן מענה הולם לרכיב ההרתעה שבענישה [ראה למשל: ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אלקיעאן , ע"פ 2100/06 מדינת ישראל נ' אבו אלקיעאן , ע"פ 2079/06 אבו עצא נ' מדינת ישראל , ע"פ 3383/05 אנוואר נ' מדינת ישראל ].

            גישתו של בית המשפט העליון בשנים האחרונות לעבירות הכרוכות בהימלטות מכוונת מכוחות משטרה תוך כדי נהיגה פרועה וסיכון חיי אדם, מצביעה על מגמת החמרה בולטת, שביטויה בענישה משמעותית ומכבידה תוך כדי חידוד מסר ההרתעה, הגמול והמניעה.

            כך נאמר ב ע"פ 2410/04 מדינת ישראל נ' אבולקיעאן (לא פורסם, ניתן ביום 11.11.04):

" את התופעה החמורה הזו יש למגר כדי להבטיח את שלום הציבור, וגם כדי לאפשר לאנשי החוק למלא את תפקידם ללא מורא. תרומתם של בתי המשפט למאמץ שנועד להשיג מטרה זו צריכה לקבל ביטוי ברמת הענישה הנקוטה, ולנוכח פסקי דין שהוצגו בפנינו אנו חוששים כי ברמת הענישה הנהוגה כיום אין די, וספק אם רכיב ההרתעה זכה בה למענה הולם".                   

         עוד יש להוסיף כי הנאשם חטא, בנוסף, בעבירה שאין להמעיט מחומרתה - נהיגה ללא רישיון נהיגה. נהיגה ברכב, בידי מי שמעולם לא החזיק ברישיון נהיגה ומשכך כישורי הנהיגה שלו מעולם לא הועמדו במבחן, מהווה כשלעצמה סיכון חמור לנהג עצמו, לנוסעים עימו ולמשתמשים האחרים בדרך והיא אף מצביעה על זלזול מפגיע בחוק.

         מנגד, ועל אף חומרתן של העבירות בהן הורשע הנאשם התחשבתי, לקולא, בגילו הצעיר של הנאשם, בעברו הנקי ובתקופת מעצרו הממושכת ובשל אלה לא מיציתי עימו את מלוא חומרת הדין.

5.      באיזון מכלול השיקולים לחומרה ולקולא, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.         36 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, מיום 7.2.08.

ב.         18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, לבל יעבור בתקופה זו עבירה מסוג פשע.